החלטה בתיק ע"א 1612/11

           לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט אילן ש' שילה - סג"נ) שקיבל את תביעת המשיב לאכיפת הסכם מכר מקרקעין שנכרת בין המערערים למשיב.

ההליך בבית המשפט המחוזי

1.        המשיב הגיש נגד המערערים ואחרים תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין. המערערים הם עזבונה של המנוחה ומנהלי העזבון. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בעיקר בתוקפו של ייפוי הכוח שעל פיו נכרת ההסכם. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי במועד בו חתמה המונחה על ייפוי הכוח היא הייתה בעלת כשרות משפטית לעשות כן. יחד עם זאת, טענת המערערים הייתה כי במועד בו נכרתה העסקה על פי ייפוי הכוח הייתה המנוחה כבר חסרת כשרות משפטית ולכן במועד זה ליפויי הכוח לא היה תוקף והסכם המכר בטל. המערערים גם הוסיפו טעם מעשי להתנגדותם לאכיפה והוא כי המשיב רכש את המקרקעין בפחות ממחצית שווים.

2.        בית המשפט קיבל, כאמור, את התביעה וקבע כי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח כי ייפוי הכוח בטל מחמת היעדר כשרות משפטית במועד כריתת ההסכם. בית המשפט עמד על כך שאומנם הובאו לפניו מסמכים שעל פניהם תומכים לכאורה בטענת המערערים בדבר היעדר כשרות המנוחה במועד כריתת ההסכם. ואולם, מסמכים אלה אינם בבחינת ראייה קבילה מאחר שהמערערים לא העידו את עורכיהם - גם לא לאחר שנטען במפורש לחוסר קבילותם.  בית המשפט הביע תמיהה "על האופן שבו ניהל ב"כ [המערערים] את הגנת מרשיו, בלי לטרוח ולזמן את הרופאים שחתמו על המסמכים [...], בלי לחפש דרך אחרת להוכיח את מצבה הרפואי והנפשי של המנוחה, ובלי לנסות להתגבר על מחדלו כשהזדמנה לו האפשרות לבקש זאת בישיבה האחרונה, כאשר בעיית הקבילות של יפוי הכוח שבה ועלתה בכל עוצמתה כסוגיה מרכזית". בית המשפט הוסיף וקבע כי גם לאחר חיפוש לא נמצא לו כל נימוק שיאפשר את קבלת המסמכים ובנסיבות אלה המסקנה היא כי המערערים לא הוכיחו את מצבה של המנוחה במועד כריתת ההסכם ולכן יש לקבל את התביעה.

3.        בית המשפט ציין כי לו היה מוכח שהמנוחה הייתה חסרת כשרות משפטית במועד כריתת ההסכם צריך היה לקבוע כי אכן לייפוי הכוח לא היה תוקף. ואולם, בהיעדר הוכחה קבילה - יש לקבל את התביעה .

הבקשה לעיכוב ביצוע, התגובה והתשובה לתגובה

4.        בבקשה לעיכוב ביצוע ובערעור עמדו המערערים על סיכויי הערעור. לטענתם סיכויי הערעור גבוהים מאחר שהמסמכים שהעידו על מצבה של המנוחה מהווים "תעודת רופא" ולכן הם קבילים ככאלה ללא צורך להגישם באמצעות עורכיהם. לטענת המערערים הנטל היה מוטל דווקא על המשיב ככל שהיה הוא חפץ לחקור את עורכי התעודות ולטעון בעניין אמינותם. המערערים הוסיפו וטענו כי קבלת התביעה רק מן הטעם הטכני שלא הובאו עורכי המסמכים גורמת לאי צדק וכי על פי ההלכה הפסוקה היה מקום לאפשר למערערים לכל היותר לתקן את טעותם. לבסוף טענו המערערים כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לטענה בדבר היעדר תמורה הולמת. באשר למאזן הנוחות טענו המערערים כי זה נוטה לטובתם מאחר שמדובר בהעברת מקרקעין במחיר שאינו הולם את ערכם ולא יגרם שום נזק למשיב שהגיש את תביעתו רק בשנת 2009 מספר שנים לאחר שנכרת ההסכם.

5.        המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע. לטענתו הוא רכש את הקרקע עבורו ועבור אדם נוסף ואין די בהגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע. המשיב טוען כי סיכויי הערעור נמוכים: המערערים לא הציגו כל חוות דעת רפואית אלא ביקשו להסתמך על צילומי מסמכים שלא ברור מהיכן נלקחו ועל ידי מי נערכו וממילא הם אינם קבילים כראיה. המשיב עמד גם על כך שבית המשפט העניק למערערים הזדמנות נוספת להציג ראיות מטעמם - אך הם בחרו שלא לעשות כן ובנסיבות אלה סיכויי הערעור נמוכים. לשם הזהירות הוסיף וטען המשיב כי אפילו היה מוכח היעדר כשרותה של המנוחה בשלב בו נחתם ההסכם בינו לבין מיופה כוחה, לא היה בכך כדי לסייע למערערים נוכח סעיף 15 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 שעל פיו בהיעדר ידיעה על מצב המנוחה היה הוא זכאי לראות את השליחות כנמשכת. באשר למאזן הנוחות טען המשיב כי זה אינו נוטה לטובת המערערים. לטענתו ענייננו בקרקע שהמנוחה קיבלה בירושה כאשר מדובר בקרקע פנויה שלא נעשה בה כל שימוש ולאורך השנים בעלי הקרקע ביקשו דווקא למכרה. בנסיבות אלה הקרקע מהווה נכס כלכלי בלבד ולכן גם אם המערערים יזכו בערעורם כל נזק שעלול להיגרם להם ממילא ניתן יהיה לפיצוי כספי.

6.        המערערים הגישו על פי החלטתי תגובה לתשובה. הם טענו כי מאחר שהמשיב העלה כעת שמו של אדם נוסף שעבורו נרכשה הקרקע נראה שקיימת כוונה להעביר אל אותו אדם את חלקו ואם יתקבל הערעור כבר לא ניתן יהיה להשיב את הקרקע אליהם. באשר לטענה כי מדובר בנכס כלכלי טענו המערערים כי אין לקבל טענה זו מאחר ש"ערכם הסנטמנטאלי של המקרקעין לא יסולא בפז".

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה החלטתי לדחות את הבקשה. הכלל כידוע הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו ועל המבקש את עיכוב ביצועו של פסק הדין לשכנע את בית המשפט באופן מצטבר כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו מבין רבים ע"א 8764/08 רוט נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פסקה 5 (טרם פורסם, 1.4.2009)). בענייננו המערערים לא עמדו בנטל זה. בשאלת סיכויי הערעור מסתמכים המערערים, בין היתר, על כך שהיה על בית המשפט לאפשר להם לתקן את טעותם. ואולם, כפי שציין בצדק המשיב והדבר גם נכתב מפורשות בפסק הדין, המערערים קיבלו הזדמנות לעשות כן אך הם לא ניצלו הזדמנות זאת. כידוע, הפרוצדורה אומנם "אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין" (ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477, 479 (1966)) אך נקבע כי "גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום." (ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר, פ"ד כו(1) 320, 325 (1972)). יש גם לזכור כי "הזמן השיפוטי משאב מוגבל הוא והוא שייך לא רק לכל אחד ואחד מבעלי-הדין אלא גם לציבור בכללותו" (ע"א 3725/04 דיבה נ' עדווין, פסקה 22 (טרם פורסם, 31.8.2006)). בנוסף לכל זאת המשיב טען בתגובה לבקשה כי גם אם היה מוכח היעדר כשרות של המנוחה לא היה בכך כדי לסייע למערערים נוכח סעיף 15 לחוק השליחות הקובע כי בהיעדר ידיעה על מצב המנוחה זכאי היה הוא להסתמך על ייפוי הכוח שנחתם על ידה בעודה כשירה לעשות כן. מדובר לכאורה בטענה בעלת משקל. המערערים, על אף שניתנה להם הזדמנות לעשות כן, לא התייחסו לטענה זו והדבר אומר לכאורה דרשני. יחד עם זאת, לא אקבע מסמרות בעניינים אלו מאחר שממילא המערערים לא עמדו בנטל לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם וכי ייגרם להם נזק בלתי הפיך. לכך אעבור עתה.

8.        ענייננו בחלקת קרקע פנויה שאין מתגוררים בה. טענת המערערים כי לקרקע ערך סנטימנטאלי סותרת למעשה את רצון המנוחה למכור את הקרקע ואת ייפוי הכוח שניתן לצורך זה כאשר כזכור אין מחלוקת כי בעת שניתן ייפוי הכוח הייתה המנוחה בעלת כשרות משפטית לעשות כן. יתר על כן, כבר בפני בית המשפט המחוזי טען המשיב כי ענייננו ב"קרקע ריקה ופנויה העומדת בשיממונה, שאין למבקשים כל קשר או עניין בה, זולת האפשרות לממש אותה ולקבל את תמורתה". המערערים במסגרת הבקשה שלפניי לא טענו כל טענה אחרת ורק במסגרת התגובה לתשובה העלו לפתע ללא כל תשתית או תמיכה את הטענה בדבר "הערך הסנטימנטאלי" של הקרקע. בנסיבות אלה אין לקבל את טענת המערערים בעניין מאזן הנוחות ויש לקבל את טענת המשיב כי לא ייגרם למערערים כל נזק בלתי הפיך. אכן כפי שכבר נקבע "יש הבדל מרכזי בין קרקע המשמשת למגורים לבין קרקע למטרות מסחר והשקעה כספית. במקרה כזה העברת המקרקעין בעין אינה בלתי הפיכה, ומגלמת בתוכה נזק כספי הניתן לפיצוי" (ע"א 8632/06 בן יעקב נ' מימון (טרם פורסם, 7.1.2007) (להלן: עניין מימון)). וכפי שקבעה השופטת חיות:

"הנכס נשוא הערעור אינו משמש למגוריו של המבקש. הוא מעולם לא התגורר בו ונראה כי הוא עשה במגרש הנדון שימוש לצרכים כלכליים-עסקיים גרידא. המבקש אף לא פירט בבקשתו באופן מספק מהו הנזק שייגרם לו אם אכן תושלם העסקה ומדוע יש לנכס חשיבות מיוחדת עבורו באופן שלא ניתן יהיה להמירו בכסף ובטענות הכלליות שהעלה בהקשר זה אין די [...]. האמור לעיל מצדיק את דחיית הבקשה אף מבלי להעריך את סיכויי הערעור" (ע"א 1626/11 ברש נ' שר (טרם פורסם, 2.5.2011); כן ראו: ע"א 8582/08 בן-יעקב נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 20.11.2008) והאסמכתאות שם; ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (לא פורסם, 30.8.2006); וראו והשוו: ע"א 1687/11 אלסתר נ' חסן (טרם פורסם, 26.4.2011); ע"א 3333/07 אנ.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 16.10.2007); רע"א 9002/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' חליל סנקרי ושות' בע"מ, פסקה 4 סיפא (לא פורסם, 28.11.2005)).

           לאחר שניתן פסק דין לטובת המשיב משתנה נקודת האיזון הראויה שבין הצדדים ומאחר שהמערערים לא פירטו מהי החשיבות בנכס ומהו הנזק שייגרם להם לא שוכנעתי כי יש למנוע מהמשיב לממש את פירות זכייתו. העובדה כי המערער טוען כי הקרקע נרכשה גם עבור אחר אינה משנה מסקנה זו.

9.        לבסוף, שקלתי האם יש להורות על רישום הערת אזהרה שתמנע מהמשיב העברה או שעבוד של המקרקעין לצדדים שלישיים כפי שהוחלט בעניין מימון. ואולם, מאחר שהמערערים לא ביקשו סעד כזה, גם לא כסעד חלופי ולמשיב ממילא לא ניתנה הזדמנות להתייחס לאפשרות זו - החלטתי שבענייננו אין לכך מקום.

10.      הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית אפוא. אין צו להוצאות אך הצדדים יהיו רשאים לטעון בעניין בפני ההרכב שידון בערעור.

           ניתנה היום, ‏‏‏‏‏ד' אייר, תשע"א (8.5.2011).